כפי שנאמר כבר במאמרים קודמים, אחד הנושאים המדוברים ביותר השנה זה הוא ללא ספק ההסכם שנחתם בין אירן וארה»ב. מהרגע שנחתם עד היום ראינו כותרות שונות המסבירות את עמדת מדינות המערב, אבל כמו תמיד פספסנו לבדוק את עמדת המדינות הערביות בנושא. אם המדינות המערביות מתעלמות מדעותיהן של מספר מדינות מסוימות במזרח התיכון קשה לי לאמין שיוכלו להבין מה הרקע הפוליטי, חברתי ודיפלומטי שמתנהל באותו אזור של העולם ובאיזה דרכים הוא משתמש כדי להתמודד עם התוצאות העתידיות שיוביל ההסכם האחרון בין המדינות הנוגעות בדבר.

בשנים האחרונות העולם הערבי הסוני הביע בלבול בכל פעם שהיה ניסיון לנתח את מדיניות החוץ השנויה במחלוקת של ארה»ב. ניתן לראות כיום סימני שאלה וחרדה בדעות השונות של חוקרים וכותבי טורים במדינות ערב, כגון מצרים וסעודיה. חוקרים אלו אינם מבינים מה הוביל את המעצמה הגדולה של המערב להיות בברית עם אירן. כיצד ניתן להסביר את העובדה כי מדינה כמו אירן, המטיפה לטרור והסתה, הצליחה כיום להיות בעלת בריתה של המערב? דבר זה אינו הגיוני בעליל ואינו טבעי.

שאלה זו קיימת גם בין חלק ממדינות המערב עצמן, אולם לא עם אותה כוונה. מנקודת המבט של המדינות הערביות הסוניות, אנו צריכים להתמקד בסכסוכים הפנימיים של המזרח התיכון. במשך מאות שנים, קיימים בקהילה סכסוכים רבים בין הזרועות השונות של הדת האיסלאמית אשר הציתו אירועים ועימותים אלימים ומאבקי כוח. המוכר ביותר הוא העימות בין הזרוע השיעית לזרוע הסונית. בעימות זה, במרבית המקרים ידם של הסונים הייתה על העליונה, בין היתר הודות ליחסם הקרוב עם מדינות המערב. לפיכך, בקרב הסונים הסכם זה התקבל בהפתעה מאחר שכאמור שררו בינם לבין המערב יחסי קרבה שהושתתו בין היתר על עוינות משותפת נגד אירן.

השפעה שלילית

בעתיד הנראה לעין אירן תצליח לחזק את כוחה הכלכלי כתוצאה מהסרת הסנקציות. לפיכך, ייתכן שתהיה לאירן גישה לכספים שהוקפאו בעבר יחד עם זרימה חדשה של השקעות זרות של סכומים במיליארדי דולרים. לצמיחה הכלכלית באירן עלולות להיות השלכות שליליות על המדינות הערביות הסוניות במזרח התיכון. אלו חוששות, במידה רבה של צדק, מן האפשרות כי אירן תהפוך למעצמה, דבר שיתבטא בכך שבמהלך שנים ספורות השריעה כבר לא תהיה מיעוט. עובדה זו תהווה סכנה משמעותיות למדינות הסוניות המתונות.

אנו עומדים בפני עידן חדש במזרח התיכון. על מעצמות המערב להקדיש תשומת לב מרבית לדעותיהן של המדינות הסוניות באזור, הדעות האלו יכולות בהחלט להיות הזדמנות שאיננו רשאים להחמיץ. בד-בבד אם נשכיל להבין את החששות של המדינות הסוניות מול התרחבות השפעתה של השריע, אם נקדיש יותר תשומת לב למגמות המתרחשות במדינות האלו נוכל לראות גם נקודות ועמדות מסוימות שמשחקות לטובתנו.

ב-8 ביולי 2015, האינטלקטואל המצרי הנודע עלי סלאם הסביר בעיתון המצרי «אל-יום», מדוע מצרים יכולה ואף צריכה לחזק את קשריה עם ישראל זאת מבלי שתיגרם השפעה שלילית על ממשלת מצרים. סלאם עלי מתחיל את מאמרו באומרו: «נפילתן של הממשלות הערביות היא התוצאה של מהפכת האביב הערבית, ולא יחסים רעים עם ישראל». סלאם אף ציין בנוסף כי למצרים אין סכנה בשאלת סיני מהסיבה הפשוטה כי לישראל אין עניין לכבוש מחדש אזור זה. להפך, יחסים טובים עם ישראל יכולים להביא פתרון לאיום הנובע מארגוני טרור ובראשם דאעש.

עימות אפשרי

בחזרה לאירן. אנו מוצאים גם במאמרו של בעל טור כוויתי עבדאללה אל-הדאלק, שבמאמר האחרון שלו מאשים את אירן כאויב האמיתי של המזרח התיכון ולא את ישראל, ואפילו מגדיר אותה כמדינה ידידותית. אל-הדאלק מציין כי באירן קיימת ממשלה פשיסטית, ולעומתה מדינת ישראל היא מדינה שעל אף כוחה גרעיני מעולם לא איימה להשתמש בנשק זה גם כאשר יותר מפעם אחת הייתה מאוימת על-ידי שכנותיה. אירן לעומתה עלולה בהחלט לגרום לאסון גרעיני כאשר תיקרא ההזדמנות המתאימה בפניה.

השאלה החשובה כאן היא אם כך מדוע מדינות המערב אינן מייחסות חשיבות מתאימה לדעות הללו? האם לארה»ב ישנה תקווה כי ברית עם אירן עשויה להיות שימושית בעתיד לעימות אפשרי עם המדינה האיסלאמית? ידוע לנו שזה בלתי אפשרי, ממש כשם שאיחוד של מדינות ערביות סוניות יקום על-מנת להילחם באירן.

לעניות דעתי, מסיבה זו ומסיבות נוספות שמניתי במאמר אסור לזלזל בדעותיהן של המדינות הסוניות בנוגע להסכם הגרעין. תהיה זו טעות גדולה אם נשים בצד את דעותיהן של מדינות אלו כגון מצרים וסעודיה הנחשבות למדינות מתונות במזה»ת בייחוד לאור תרומתן בעבר למדינות המערב.